כילדה שגדלה במושב יש לי הרבה זכרונות של רגליים יחפות.

בקיץ הלוהט של הבקעה היינו קופצים על השביל מצל לצל שלא ישרפו לנו כפות הרגליים, ובחורף התלכלכנו בבוץ ונדבקו לנו לכפות הרגליים עלים רטובים.

ככל שהתבגרנו- הרגליים היחפות התכסו להן בשכבות שבודדו אותנו מהאדמה הטובה, עם סוליות גומי של כפכף, ד"ר מרטינס, נעל ספורט או כל מה שהיה באופנה 🙂

והנה היום זה כבר ממש הפך לטרנד- וכל מיני מחקרים קוראים לנו להתקרקע. לחזור אחורה, לזנוח את הנעליים ולו לכמה דקות ביום ולהתחבר לאדמה.

התקרקעות, או "גראונדינג" – היא החיבור לאדמה ללא חוצץ כמו נעל או בטון- פשוט ככה, ברגליים יחפות- מגע ישיר של העור עם האדמה, או עם משטח אורגני כמו דשא.

המטרה של ההתקרקעות היא פריקה של מטענים חשמליים אל האדמה- לבצע הארקה לגוף שלנו.

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו שמגע מסוג זה, מייצר השפעות חיוביות על הפיזיולוגיה והבריאות שלנו. 

השפעות אלו מתייחסות למצבי דלקת, שיפור התגובה החיסונית, ריפוי פצעים, מניעה וטיפול במחלות דלקתיות וכרוניות ובמחלות אוטואימוניות, שיפור איכות השינה וזרימה טובה יותר של הדם.

נמצא כי התקרקעות על בסיס יומי מאיצה תהליכי ריפוי בגוף, מסייעת לשינה טובה יותר, מאזנת הורמונלית ומסייעת לשחרור של שרירים נוקשים ותפוסים כמו גם ריפוי מהיר יותר של פציעות ספורט.

אז אפשר ללכת יחפים, אפשר גם לחבק עץ בידיים חשופות (הנה לכם הגיון בריא של "מחבקי העצים":-) 

לשכב או לשבת על האדמה או על הדשא או לטייל יחפים על חוף הים (מים מגבירים את המוליכות החשמלית ולכן לאדמה רטובה יש יתרון)

15 דקות ביום של הליכה ברגליים יחפות יכולות להיות תמיכה משמעותית בתוך תהליכי ריפוי.